וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִ֨ים] לְכָל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהוָ֗ה תְּנ֤וּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ בַּ֠בַּיִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵין־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
תוספתא (ליברמן)
משנבנה בית ראשון נגנז אהל מועד, ונגנזו עמו קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו, ואע"פ כן לא היו משתמשין אלא בשלחן שעשה משה, ומנורה שעשה משה. מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה, שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. משנגנז ארון, נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן, שקדיה ופרחיה, וארגז שהשיבו פלשתים דרין לאלי ישראל. כולם היו בבית קדש הקדשים, ומשנגנז ארון נגנזו עמו דברים, ומי גנזו, יאשיהו המלך גנזו. מה ראה, כיון שראה כתו' בתורה יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' פיקד ללוים וגנזוהו, שנ' ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדשים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה מלך ישראל אין להם משא בכתף, אמ' להם גנזו אותו שלא יגלה לבבל כשאר כל הכלים, שתחזירוהו למקומו, שנ' עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישר', מיד גנזו אותו הלוים. ר' ליעזר אומ' ארון גלה לבבל, שנ' לא יותר דבר אמר ה', ואין דבר אלא דברות שבו. ר' שמעון אומ' הרי הוא אומ' ולתשובות השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', זה ארון. ר' יהודה בן לקיש או' ארון נגנז במקומו, שנ' ויאריכו הבדים ויראו וגו', ויהיו שם עד היום הזה.